החלטה בתיק ב"ש 2326/07

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו ( כב' סגן הנשיא, השופט ר' צמח), מתאריך 18.4.2007 בתיק ב"ש 2656/07.

2.       בהחלטתו מושא הערר, הורה בית המשפט קמא לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק פ' [שלום - עכו] 1667/07, ומכאן הערר שלפני.

3.       בכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא מואשם העורר בעבירה של גניבה בצוותא, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

          נטען, כי בתאריך 10.2.2007, חבר העורר יחד עם שלושה אחרים לגנוב ממטע האבוקדו של קיבוץ ראש הנקרה. נטען, כי העורר סיפק לשלושת האחרים שקים אותם הוציא ממכוניתו, והאחרים נכנסו למטע והחלו קוטפים פרי.

          נטען, כי הנאשם וחבריו גנבו מהמטע פרי במשקל כולל של שני טון, וערכו כ- 10,000 ש"ח.

4.       שלושת חבריו של העורר הועמדו לדין והורשעו על פי הודייתם, ונגזרה עליהם תקופת מאסר בת 11 ימים. העורר טוען, בין יתר טענותיו, כי אפילו יורשע בדין, הרי שלפי עקרון אחידות הענישה, אין הוא צפוי לעונש כבד מהעונש שקיבלו חבריו.

5.       בערר שלפני טוען העורר, כי שגה בית המשפט קמא בכך שהורה על מעצרו עד לתום ההליכים, שכן העורר לא השתתף בגניבת הפרי. העורר מוסיף וטוען, כי אין עוד חשש שישבש את החקירה, שהרי חבריו כבר הורשעו, מה עוד, שהעבירה בוצעה בתאריך 10.2.2007 והעורר הסגיר עצמו למשטרה בתאריך 10.4.2007, ואם רצה לשבש את החקירה, כי אז עמד לרשותו די זמן והותר לעשות כן. העורר מוסיף וטוען, כי מעצרו מעמיד אותו בסכנה, שכן שימש כסוכן משטרה, והביא למעצרם של סוחרי סמים באזור מגוריו.

סנגורו של העורר הוסיף וטען בפני, כי מכיוון שמדובר בעבירת רכוש, ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר, ואם קיים חשש כלשהו שהעורר לא יקיים את התנאים שייקבעו לשחרורו לחלופת המעצר, כי אז ניתן להבטיח את קיום התנאים בפיקוח אלקטרוני.

6.       ראיות לכאורה

          בית המשפט קמא בחן את הראיות שנאספו נגד העורר במהלך החקירה, והגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה העשויות להביא להרשעתו בעבירה המיוחסת לו.

          אף אני עיינתי בחומר החקירה, ואכן, מתברר, כי העורר לא השתתף בגניבת הפרי באופן פיזי,  ואולם, העורר היה זה שארגן את הגניבה, ואף הבטיח לחבריו שישלם לכל אחד מהם סך 200 ש"ח עבור קטיף הפרי. בעת שחבריו של העורר נכנסו למטע והחלו בקטיפת הפרי, העורר אמר לחבריו כי הוא הולך לארגן משאית להובלת הפרי, אך למעשה עמד במקום וצפה בנעשה. שוטר משמר הגבול שעבר במקום שאל את העורר לפשר מעשיו, והעורר מסר לו תשובה תמימה, ועל כן הונח לנפשו. ואולם, בעת שחבריו יצאו מהמטע, ונתפסו על ידי שוטרים, ובעת שעברו ליד העורר, סינן זה לעברם בשפה ערבית "אל תערבו אותי".

          כמו בית המשפט קמא, אף אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה, ומשקלן כבד ואיתן, להרשעת העורר בעבירה המיוחסת לו.

7.       עילת מעצר:

(א)     חשש להמלטות העורר:

          העבירה בוצעה בתאריך 10.2.2007, ומשהתברר לחוקרים כי העורר מעורב בה, החלו המאמצים לאתרו. החוקרים השאירו אצל בני משפחתו של העורר הודעות כי על העורר להתייצב במשטרה, אך במשך חודשיים העורר לא התייצב, למרות שהתקשר מספר פעמים והבטיח להתייצב.

          קיים איפוא חשש שאם העורר ישוחרר ממעצרו, העורר ינסה להימלט מאימת הדין.

(ב)     מסוכנות:    

          העבירה המיוחסת לעורר היא עבירה של פגיעה ברכוש הזולת. עבירות מסוג זה בדרך כלל לא מקימות עילה למעצר, אלא אם העבירה בוצעה בנסיבות מיוחדות, כגון: תכנון מוקדם, תחכום, ועוד.

          במקרה שלפני, מדובר במי שגייס שלושה אנשים, שהעורר ידע כי הם משתמשים בסמים מסוכנים, להם הבטיח העורר סך 200 ש"ח עבור עבודתם, בעוד הוא עומד וצופה מן הצד. בצדק טען ב"כ המשיבה, שאם זו דרכו של העורר, כי אז לא ניתן יהיה למנוע ארגון גניבות נוספות על ידי העורר בעת שהותו בחלופת מעצר, ומקובל עלי, שפיקוח אלקטרוני בעניין זה לא יועיל. לבד מזאת, בפנינו אדם שאינו יודע שמירת חוק מהי. גליון ההרשעות הקודמות של העורר מכיל הרשעות בעבירות שונות ומגוונות, המציירות תמונה ברורה ושלילית על אופיו של העורר ועל הסיכון שהוא מהווה לרכוש הזולת. בהקשר זה מוצא אני לציין באופן מיוחד את העובדה, כי בשעה שהעורר ביצע את העבירה המיוחסת לו בתיק זה, היה תלוי ועומד נגדו תיק אחר שעניינו גניבת 200 ק"ג אבוקדו, ושם התבקשה חוות דעת הממונה על עבודות שירות. צא וראה, בעוד העורר אמור להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות בקשר עם גניבת אבוקדו קודמת, מארגן העורר גניבה נוספת, שהיקפה, לכאורה, הוא פי עשרה מהגניבה הקודמת.